למה אנחנו חושפים את מבערי החימום שלנו לתנאי קיצון (לפני שהם מגיעים אליכם)
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים רבים, שינויים פתאומיים בטמפרטורה, ולחות תמידית באוויר. זו סביבה אידאלית עבור מבערים שיפסיקו לעבוד.
לכן אנחנו לא פשוט מרכיבים את המנורות האינפרא-אדומות וזהו. אנחנו מעבירים כל סדרה של מנורות דרך “מבחני זקנה בתנאי לחות”. בעצם, אנחנו מנסים לשבר אותן במעבדה, כדי שהן לא יישברו בחדר האמבטיה של הלקוחות.
המאבק נגד הלחות
העניין הוא שהמנורות האינפרא-אדומות תלויות בחסימה מושלמת סביב הצילינדר של הקוורץ. אם יש פגם קטן בחסימה הזו, הלחות יכולה לחדור פנימה.
כשאדי המים נוגעים בחוט הטונגסטן הלוהט, המתכת מתחמצנת במהירות. היא נהיית דקה יותר, ולבסוף היא נשברת. אנחנו משתמשים במבחנים האלה כדי לוודא שהחסימות עמידות, גם כשהאוויר מלא בלחות.
חיקוי תנאי חדר סאונה
אנחנו שם את המנורות בחדרים שנראים כמו סאונה. אנחנו מעלים את הלחות ל-90%, ומדליקים וכובים את המנורות שוב ושוב.
זה גורם לחומרים להתרחב ולהתכווץ. זו בעצם בדיקת עמידות. אנחנו מחפשים חוטים שעלולים להישבר או נקודות מגע שעלולות להחליד. אם המנורה עלולה להישבר, אנחנו רוצים שזה יקרה כאן, ולא בבית של הלקוח.
מציאת הנקודה האופטימלית
זו בעצם משימה של איזון. אם החסימה תהיה חזקה מדי, נוצר לחץ יתר על הצילינדר של הקוורץ. אם מישהו מדליק את המנורה בחדר אמבטיה קר מאוד, הצילינדר עלול להישבר עקב השינויים התרמיים.
לכן אנחנו משקיעים הרבה זמן במציאת הנקודה האופטימלית – שבה המנורה עמידה מספיק כדי לעמוד בלחות, אך גם גמישה מספיק כדי לעמוד בתנאי קור.
אנחנו עוקבים בקפידה אחר המתח וההספק של המנורה לאורך כל התהליך. כשהמנורה מסוגלת לעמוד ב-500 שעות של תנאי לחות קיצוניים ועדיין לעמוד במפרטים שלה – אז אנחנו יודעים שלא תהיו צריכים להתמודד עם הרבה תביעות תיקון.