למה מחממים לחוץ כשלים בפועל (ואיך אנחנו מתקנים זאת)
מחממים אינפרא-אדומים לחוץ חיים חיים קשים – הם צריכים להתמודד כל יום עם חום עז, גשם, לחות ואוויר מלוח. רוב האנשים חושבים שהרכיב החם הוא זה שנהרס ראשון. אבל למעשה, בדרך כלל זו נקודת החיבור של החוטים. זו הנקודה החלשה – שם חודרת הלחות, והיא מתחילה לפגוע במתכת. וכך, נוצר קצר חשמלי.
בעיית ה”נשימה”
העניין עם החום הוא שהכל מתרחב. כשהמחמם פועל, החוטים מתרחבים. כשהוא קר, הם מצטמצמים שוב. זה כמו שהמחמם “נושם” – בכל פעם שהוא “נושם”, הוא יונק לחות לתוך החיבורים. אם משתמשים בחומרי אטימה זולים, החום יגרום להם להתפצל. כשיופיעו סדקים קטנים, רמת האטימות של המחמם תיהרס. החומרים האלו יישרפו, והמחמם יקבל קצר חשמלי.
עשיית זאת כראוי
אנחנו לא פשוט מוסיפים חומר אטימה וזהו. אנחנו משתמשים בתהליך מרובה שלבים כדי למנוע את הדליפות. ראשית, אנחנו משתמשים בסיליקון בעל טמפרטורת התכה גבוהה או בחומרים מיוחדים. אלו אינם חומרי הדבקה רגילים – הם לא נהיים רכים או דביקים כשהטמפרטורה עולה. אנחנו משתמשים גם בחומרי אטימה שמאפשרים אטימה הדוקה של החוטים, גם כשהם מתרחבים ומצטמצמים. זה מונע את התופעה שבה המים זורמים לאורך החוטים ונכנסים לתוך המחמם. זה תהליך מורכב – צריך להיות קפדניים לגבי קוטר החוטים וקוטר המחמם. אם יש סטייה קטנה, זה לא יעבוד.
כמה טיפים מעשיים
שום חומר אטימה לא יכול להחזיק לנצח. אפילו החומרים הטובים ביותר נשחקים עם הזמן, אם הטמפרטורות משתנות באופן קיצוני. לכן, אני תמיד ממליץ להוסיף חומר אטימה נוסף. זו עקומה קטנה בחוטים שמונעת מהגשם להיכנס לתוך החיבורים. כמו כן, צריך לתת למחמם מקום. אם מכניסים מחמם בעל הספק גבוה למקום צפוף, החום העודף יגרום לחומרי האטימה להישחק מהר יותר. תנו למחמם מקום לנשום, והחוטים שלו יחזיקו מעמד.