למה אנחנו מעבירים את המנורות שלנו ל”חדר העינויים”
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מוצרים אלקטרוניים. בגלל האדים שנוצרים מהמקלחת החמה והלחות הגבוהה, זה בעצם כמו ביצה – מקום לח מאוד.
אי אפשר פשוט לייצר מנורה ולקוות לטוב. כך נקבל מוצר שנהרס כבר לאחר שלושה חודשים. במקום זאת, אנחנו מעבירים כל סדרה של מנורות לבדיקות עמידות בתנאי לחות וחום גבוה. זה נשמע מתוחכם, אבל בעצם זו דרך לנסות להרוס את המנורות לפני שהן מגיעות לבית הלקוח.
המאבק נגד הלחות
מנורות אינפרא-אדום תלויות בחומרי הגלם שמהם הן עשויות – כמו קוורץ וחוטי טונגסטן. אם אפילו כמות קטנה של לחות חודרת לתוך המנורה – בדרך כלל במקום שבו הזכוכית נפגשת עם המתכת – החוטים נשרפים במהירות.
ואז? המנורה נהרסת.
כדי למנוע זאת, אנחנו מעבירים את המנורות לחדרים עם לחות גבוהה וחום גבוה. אנחנו מחפשים כל סדק זעיר. אם האטימה אינה מושלמת, נגלה זאת במעבדה, ולא בחדר האמבטיה של הלקוח.
בדיקת האטימות
אנחנו משתמשים בחומרי אטימה ודבקים מיוחדים כדי לשמור על החלקים הפנימיים של המנורה יבשים. אך חומרים אלו צריכים לעמוד בשינויי הטמפרטורה הרבים.
אם החומרים האלו אינם מושלמים, האטימה נשברת. זה פשוט מאוד. אנחנו מעדיפים להשליך את כל הסדרה למחסן שלנו, במקום להתמודד עם הרבה תביעות ולקוחות לא מרוצים.
הבעיה הקשה: חום לעומת מים
יש בעיה אחת: כשאנחנו אוטמים משהו כדי למנוע חדירת מים, אנחנו גם גורמים לחום להצטבר בתוך המנורה. זו בעיה של איזון. מנורה עם אטימה מושלמת טובה נגד לחות, אך היא גורמת לחום גבוה בחלקים הפנימיים של המנורה.
לכן, חיוני שהמנורה תוכל לנשום. אם אין דרך לאפשר לחום לצאת, יש סיכון שהמנורה תישרף. אנחנו מספקים את כל הנתונים התרמיים הדרושים, כדי שתוכלו לבחור מנורה שתוכל לנשום כראוי.
המטרה היא שהמנורה תישאר חמה, אך החלקים הפנימיים שלה יישארו בטוחים.