למה אנחנו מעריכים את המנורות שלנו בתנאי לחות גבוהה
בואו נהיה כנים: חדרי אמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. בגלל העליות הפתאומיות ברמת הלחות והענני האדים התמידיים, חדר האמבטיה הופך למעשה לביצה. אם המנורה אינה מיוצרת במיוחד לתנאים אלה, החומרים שמשמשים לאטימת המנורה נהרסים, החוטים שלה נקורים, והמנורה נהרסת תוך מספר שבועות.
אנחנו לא רוצים לנחש האם המנורה “טובה מספיק”. לכן אנחנו מעריכים כל מנורה בתנאי לחות גבוהה. בעצם, אנחנו מנסים “להרוג” את המנורות במעבדה, כדי שהן לא יהרסו בחדר האמבטיה של הלקוח.
המאבק נגד הלחות
כך זה עובד בפועל: רוב המנורות האלה משתמשות בזכוכית קוורץ וחוטי טונגסטן. אזור הסכנה האמיתי הוא המקום שבו החוטים נכנסים לזכוכית. בחדר אמבטיה עם לחות גבוהה, אדי המים מנסים כל הזמן לחדור דרך הסדקים הקטנים האלה. ברגע שמעט לחות נוגעת בחוטים החמים, הכל נהרס – החוטים נקורים, נוצרים נקודות חם, והמנורה נהרסת.
כדי למנוע זאת, אנחנו שם את המנורות בחדרים עם לחות של 95%, ומשנים את הטמפרטורות כל הזמן. אם יש אפילו סדק קטן באטימה, המנורה נהרסת. זה פשוט מאוד.
הקורבן שצריך להיעשות
למניעת לחות אין פתרון חינמי. אנחנו משתמשים בזכוכית קוורץ מחוזקת וחומרי אטימה מיוחדים כדי לאטום הכל. האם זה משנה משהו? קצת. זה מעלה את העלויות, והמנורה עשויה להזדקק לזמן קצת יותר ארוך כדי להתחמם, לעומת מנורות זולות. אבל בחדר אמבטיה? זו הערכה שצריך לעשות בכל פעם. אני מעדיף לחכות חצי שנייה יותר עד שהמנורה תתחמם, מאשר להוציא את המנורה מהתקרה כדי להחליף אותה.
מה זה אומר עבור הפרויקט שלכם
כשאתם בוחרים מנורות, אל תסתכלו רק על ההספק שלהן. בדקו האם האטימה שלהן מתאימה לתנאי לחות גבוהה. מנורה שעוברת את מבחני העמידות שלנו לא תפעל באופן לא יציב כשמפעילים את המקלחת. היא תפעל בצורה יציבה ואמינה, במשך אלפי שעות, ללא קשר לרמת הלחות בחדר.