יצירת יחידות חימום באמצעות אינפרא-אדום שאורכן עולה על 2 מטרים, לשימוש בתנורי זגוגית, היא משימה לא פשוטה. אם ננסה להשתמש בנורה רגילה, היא פשוט לא תעבוד – היא לא נועדה לשימוש כזה. היא עלולה להישבר תחת משקלה העצמי, או שהמתח החשמלי עלול לגרום לכיבוי החימום.
כדי לפתור את הבעיה הזו, אנו לא פשוט “קונים נורה גדולה יותר”. במקום זאת, אנו מתאימים את גאומטריית הפילמנט ומעסיקים את דפנות הצינור העשוי קוורץ. זו הדרך היחידה להבטיח שהיחידה תישאר יציבה גם בטמפרטורות גבוהות מאוד.
הבעיות הקשורות להספק החשמלי הבעיה היא שכאשר מדובר ביחידה באורך כזה, אי אפשר פשוט להגדיל את ההספק החשמלי. אם נעשה זאת, ייווצרו “נקודות קרות” באמצע התנור. אנו פותרים את זה על ידי איזון קפדני של המתח וההספק החשמלי בכל המערכת. כך נשמרת רמת החום האחידה. יש גם צורך לעקוב בקפידה אחר מקור החשמל. אם המתח משתנה, קצוות הצינורות עלולים להישרף מהר יותר מהחלק האמצעי שלהם.
הבעיות הפיזיות אנו משתמשים בצינורות עשויי קוורץ בעלי דפנות עבות, מכיוון שבטמפרטורות גבוהות צינורות דקים עלולים להישבר. זו עובדה פיזיקלית בסיסית. ומכיוון שמדובר במערכות שפועלות באופן רציף, החיבורים בין הצינורות חייבים להיות מדויקים. אנו משתמשים בכיסויים מחוזקים כדי לספוג את ההתרחבות התרמית. כאשר צינור באורך 2 מטרים מגיע לטמפרטורה המקסימלית שלו, הוא עלול להשתנות במיקומו. הכיסויים האלו מונעים את השבר של הצינורות.
החסרונות היתרון הגדול הוא השטח הדרוש להתקנת המערכת. מכיוון שיש “ווילון חום” רציף, אין צורך במספר רב של מארזי נורות שתופסים שטח. זה הופך את המכונה כולה ליפה יותר. אך יש גם חסרונות. החלפת צינורות היא משימה מורכבת. אם צינור באורך 2.5 מטרים נשבר, צריך להחליף רכיב גדול מאוד, ולא נורה קטנה וקלה להחלפה. לכן, חייבים לוודא שפאנלי הגישה של התנור רחבים מספיק. אסור לנסות להכניס צינור גדול למקום צר, כי זה עלול לגרום לשברים. וכמובן, חייבים להשתמש בחיבורים איכותיים. רעידות קלות עלולות לגרום לשברים בצינורות.