למה רוב החיממים התעשייתיים נהרסים (ואיך תיקנו את זה)
בואו נהיה כנים: רוב החיממים באמצעות קרינת אינפרא-אדום אינם מיועדים לשימוש בעולם האמיתי. אם מניחים אותם בסביבה לחה או במקום עמוס, הם מתחילים להתקלקל כמעט מיד. זה מעצבן – צריך להחליף את החלקים כל כמה חודשים, וזה פוגע ביעילות העבודה.
נמאס לנו לראות את זה, לכן ייצרנו חיממים שיוכלו לעמוד בתנאים הקשים האלה.
המאבק נגד ערפל ולחות
הבעיה עם המים היא שכאשר טיפות מים נופלות על רכיבי החימום, הן יוצרות “נקודות קרות” קטנות. הזכוכית מתרחבת ומתכווצת באופן לא אחיד, ולאחר זמן מה הזכוכית נשברת.
כדי למנוע זאת, הוספנו שכבת הגנה הידרופובית ואטמנו את כל החלקים הפנימיים. כך הערפל לא יכול להגיע לחלקים הפנימיים, והזכוכית נשארת שקופה. התוצאה? החימום נשאר עקבי, והזכוכית נשארת שקופה.
התמודדות עם טיפות מים
במפעלים, דברים יכולים להיות לא מסודרים – טיפות מים יכולות להגיע לחלקים הפנימיים של החיממים. בחיממים זולים, המים חודרים לנקודות החיבור של החוטים, וזה גורם לקצר חשמלי. זה לא טוב.
תיקנו זאת על ידי שימוש באטמים איכותיים. אלו אינם אטמים זולים שנמסים או מתכווצים לאחר מספר סיבובי חימום; הם נועדו לעמוד בתנאים קשים ולשמור על החלקים הפנימיים יבשים.
הערה חשובה לגבי זרימת האוויר
יש כאן ויתור: מכיוון שאנו אוטמים הכל כדי שהמים לא יגיעו לחלקים הפנימיים, הרכיבים הפנימיים עובדים בטמפרטורות גבוהות יותר מאשר בחיממים שנמצאים בתנאי אוויר פתוח.
זה אומר שאי אפשר לשים את החיממים במקום צפוף מדי. צריך להשאיר מספיק מקום לזרימת אוויר. אם יש מספיק מקום, החיממים יעבדו כראוי. אם מניחים אותם קרוב מדי, החוטים הפנימיים עלולים להתחמם יותר מדי.
מה זה אומר בפועל עבורכם
בסופו של דבר, חסימת הלחות אומרת שהחוטים הפנימיים לא נשרפים כל כך מהר. אין צורך להחליף את החיממים השבורים בסופי שבוע. צריך רק לחבר אותם, להגדיר את הטמפרטורה, והם יעשו את העבודה שלהם. זה נוח – סוף סוף יש מכשיר שפשוט עובד, גם כשהסביבה קשה.